איזון משאבים

הכלל הבסיסי בחלוקת רכוש בגירושין הוא חלוקה שווה של הרכוש המשותף. כלל זה נקרא איזון משאבים והוא חל על זוגות אשר נישאו לאחר 1.1.74 היה ובני הזוג רוצים להתנות עליו, באפשרותם לערוך הסכם ממון, לפני או אחרי הנישואין, בו קובעים הם על פי רצונם את אופן חלוקת הרכוש ביניהם בעת פרידה.

איזון משאבים -

על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, בעת גירושין, הרכוש המשותף של בני זוג יחולק ביניהם שווה בשווה לפי עיקרון איזון משאבים. הכוונה היא לכל נכס אשר נרכש או נצבר בשנות הנישואין, כאשר נכסים שנקנו לפני החתונה או ניתנו במתנה או בירושה אינם נכללים בחלוקה. זאת אלא אם הוכחה בנכס ספציפי כוונת שיתוף, כפי שנסביר להלן. הרכוש המשותף כולל מגוון רחב של נכסים, החל מדירת המגורים שקנו בני הזוג והמכונית המשפחתית וכלה בזכויות הסוציאליות של כל אחד מבני הזוג. כך למשל, אם לבת הזוג ניתנו אופציות או מניות במקום העבודה, בן הזוג יהיה זכאי למחצית מהן.

 

כאמור בפתח הדברים, הסדר של איזון משאבים חל על זוגות אשר נישאו לאחר 1.1.74. כיום, נדיר מאוד למצוא זוגות שנישאו לפני מועד זה, אולם למען הסדר נאמר כי אם ישנו כזה זוג, הרי שעליו תחול חזקת השיתוף. אולם למעשה גם היא קובעת חלוקת רכוש משותף באופן שווה בין הצדדים וההבדל בין שני ההסדרים הוא זניח.

חובות

כאשר אנו מדברים על חלוקת רכוש בגירושין, הנטייה היא להתמקד בזכויות, קרי, בנכסים שנצברו. אולם, לעיתים קרובות, צברו בני הזוג גם חובות בתקופת הנישואין, מה יעלה בגורלם עם הגירושין? ובכן, אלו גם יכללו במסגרת איזון משאבים וכל אחד מבני הזוג יהי מחויב לשלם מחצית מן החוב. זאת אלא אם מי מהם הצליח להוכיח כי מדובר בחוב אישי של הצד השני ולא בחוב משותף ונסביר.

 

מרבית החובות נוצרים במסגרת ניהול משק הבית המשותף: הלוואות שנטלו בני הזוג כדי לקנות רכב, חובות לעירייה, לשירותי הטלוויזיה  או לחברת הסלולר. באלו יהיו חבים שני בני הזוג באופן שווה. אולם, חוב אישי הוא חוב שאחד מבני הזוג יצר אותו, ללא ידיעת הצד השני. על כן, קבעה הפסיקה כי חוב שכזה, יישא בו רק בן הזוג שיצר אותו. נביא להלן מספר דוגמאות מוכרות: הוצאות לינה בבית מלון או מתנות בשל ניהול רומן, חוב שנוצר בשל פעילות פלילית, או בשל התמכרות אסורה, כגון התמכרות לסמים. כל אלו הם חובות אישיים שרק בן הזוג שיצר אותם יהיה מחויב בפרעונם.   

חלוקה בין בני הזוג של הרכוש המשותף -

כאמור לעיל, איזון משאבים משמעותו חלוקה בין בני הזוג של הרכוש המשותף. לכן, ככלל, נכס אשר נקנה לפני שבני הזוג נישאו, או נכסים שניתנו למי מהם במתנה או בירושה, נחשבים כרכוש אישי. ככזה, הוא לא ייכלל בחלוקת הרכוש בין בני הזוג. החריג לכלל הזה הוא מצב שבו יוכיח הצד השני כוונת שיתוף בנכס, אז, הופך אותו רכוש מאישי למשותף. אחת הדוגמאות השכיחות לעניין זה, היא דירה שנקנתה על ידי אחד מבני הזוג, טרם הנישואין.

 

אם בני הזוג חיו בדירה בשנות נישואיהם, או לחילופין, היא הושכרה ודמי השכירות שימשו את בני הזוג לתשלום הוצאות משק הבית, הרי שדירה זו הפכה בחלוף השנים לרכוש משותף. אי לכך, לבן או בת הזוג, תעמוד טענה לזכויות בדירה. זוהי אחת הסיבות מדוע מומלץ לערוך הסכם ממון, אשר במסגרתו ניתן לקבוע מראש כי עם פרידת בני הזוג, הדירה שנרכשה על ידי אחד מהצדדים, בבעלותו בלבד ולצד השני לא תהיה דרישה לזכויות בה.

זקוקים לסיוע? זה הזמן ליצור איתי קשר
או חייגו עכשיו: 052-970-6731

איזון משאבים –

זהו הסדר משפטי המופיע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 המתייחס לחלוקת הרכוש בין בני זוג בעת גירושין. על פיו, הרכוש המשותף של בני זוג יתחלק ביניהם באופן שווה.

רכוש משותף הוא כזה אשר הצטבר לאחר הנישואין ורק הוא אמור להיכלל באיזון המשאבים בין בני הזוג. אולם, גם רכוש שנקנה לפני הנישואין, יכול להיחשב כנכס משותף ולהיכלל בחלוקה כאמור, אם תוכח בו כוונת שיתוף.

זהו כלל משפטי הקובע כי נכסים שנקנו טרם נישואיהם של בני זוג, ייחשבו לרכוש משותף ויכללו באיזון המשאבים, אם הוכחה בהם כוונת שיתוף, למשל, דירה שרכש אחד מהצדדים לפני הנישואין, יכולה להיחשב לרכוש משותף אם שימשה למגוריהם של בני הזוג בתקופת הנישואין.

כל זוג שנישא לאחר 1.1.1974, יחול עליו הסדר איזון המשאבים, אלא אם חתמו בני הזוג על הסכם ממון הקובע חלוקה אחרת של הרכוש ביניהם.

כפי שבני הזוג מחלקים את הזכויות ביניהם, כך גם עליהם יהיה לחלק את החובות באופן שווה. החריג לכך הוא מצב שבו אין המדובר בחוב משותף אלא בחוב אישי של אחד מבני הזוג, אז ניתן לייחס אותו אליו בלבד ובן הזוג האחר לא יהיה חייב בפירעונו.

זקוקים לסיוע? זה הזמן ליצור איתי קשר
או חייגו עכשיו: 052-970-6731