חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך

תוכן עניינים

חזקת הגיל הרך מסדירה את סוגיית המשמורת בין הורים גרושים על ילדיהם המכונים "קטני קטנים". מתייחסים לילדים בקבוצת הגיל שעד 6 שנים. חזקה זו קובעת שעל הילדים להישאר בחזקת אמם, למעט מקרים שבהם קיימות נסיבות להורות אחרת. חוק זה נמצא במחלוקת משפטית בשנים האחרונות. האם הוא עתיד להשפיע גם על קביעת המשמורת שלכם?

חזקת הגיל הרך בראיית החוק

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שסכסוך בין הורים, בו הם לא הגיעו להסדר לעניין זמני שהות על ילדיהם, יעביר את ההכרעה לבית המשפט. כולנו מבינים שסכסוכים כאלו ואחרים בנושאי גירושין מגיעים דרך קבע לבתי המשפט ודורשים בהכרעתו. אך חזקת הגיל הרך קובעת שהאם תקבל משמורת על ילדיה, כאשר גילם הוא 6 שנים ומטה. למעט בנסיבות מיוחדות.

לאור השאיפה לאיזון ולשוויון בין המינים והקריאה של אבות רבים לשינוי בחקיקה הפוגע בהעדפתם כמשמורנים, חזקה זו הפכה לשאלה משפטית שטרם נפתרה. ועדת שניט שהתכנסה בשנת 2005 כדי לדון בסוגית האחריות ההורית בקרב זוגות גרושים בישראל. הוועדה המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך לטובת קיום אחריות הורית משותפת. או לחילופין, לקבוע את המשמורת על פי טובת הילד. כמובן, תוך התייחסות לתפקוד ההורה מול ילדיו וללא קשר למינו.

טיוטה להצעת חוק שתבטל את החזקה אף הוכנה בכנסת אך מעולם לא נידונה. לכן היא עדיין נותרה על כנה עד היום.

יחד עם זאת, אנו רואים שכוחה של חזקה זו הולך ופוחת. יותר ויותר שופטים מאמצים בפסיקותיהם את המלצותיה של ועדת שניט. הם קובעים כי האב יהיה המשמורן ככל שישנן נסיבות מיוחדות שמצדיקות קביעה שכזו. בפועל, ניתן לראות כי מדובר בהסרה חלקית של המחסום שעמד בפני אבות הדורשים משמורת משותפת או מלאה על ילדים קטני קטנים. כיום סיכוייהם טובים יותר בתביעות אלו מבעבר.

טענות "בעד ונגד" בחזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך היא עיקרון מנחה בדיני המשמורת. לפיו ילדים בני 6 ומטה עוברים אוטומטית לחזקת אמם, כאשר בני הזוג מתגרשים. חזקה זו מונעת מהאב לקבל על ילדיו משמורת מלאה והוא נאלץ להסתפק בזמני שהות בלבד. הסייג כאמור, הוא למקרים חריגים וקיצוניים בהם האב מוכיח שהאם בלתי כשירה כהורה משמורן (בעלת מצב נפשי לקוי למשל). ולכן הוא זה שצריך ליטול את המשמורת המלאה במקומה.

על פניו, טענת ה"בעד" לחזקה זו מאפשרת לראות עדיין באם כגורם חיוני ומרכזי ביותר בחיי הילדים בשנותיהם הראשונות. כך שהיא הייתה ונותרה ההורה המרכזי ביותר. הדבר אכן תואם את ההתנהלות השגרתית במרבית המשפחות הישראליות. אמהות מצליחות לשלב בין חיי הורות וקריירה ובמקביל. אבות מעורבים יותר בחיי ילדיהם, מה שמאפשר לחזקה זו להשתמר. שכן, היא איננה גורעת מהתפתחותה האישית של האם ואינה מונעת מעורבות של האב.

טענת ה"נגד" גורסת שחזקת הגיל הרך אינה שוויונית. זה משום שהיא מונעת מלכתחילה את ההזדמנות של האב לקבל משמורת ויוצרת ניתוק כפוי בין אבות וילדים. הם נמצאים במעורבות מוגבלת ואף מינורית ביחס לחייהם. יש הסוברים שחזקה זו אף חוטאת לזכויות האב ולעקרון טובת הילד. שכן, הילד זקוק לקשר קרוב עם אביו כבעל תפקיד המשפיע ומעצב את אישיותם.

עניין נוסף שנוגד את חזקת הגיל הרך, הוא שאנו רואים עלייה בכמות המקרים שבהם נבחרת בין בני זוג משמורת משותפת. הדבר אומר שאבות, יותר מבעבר, נכונים ומוכנים להיות הורים שווים בהחזקת ילדיהם. הם מוכנים להשתתף בגידולם באופן פעיל ומסור. לפיכך אין עוד הצדקה למנוע מהם לעשות זאת כאשר הילדים עדיין קטנים וככל שהדבר פוגע באב ובילדיו.

המתנגדים לחזקת הגיל הרך מעוניינים לשנות את המצב המשפטי כך שתחול פסיקה עבור כל מקרה לגופו. אם האב ירצה להציג טיעונים לעניין קבלת המשמורת המלאה על ילדיו, הוא יוכל לעשות זאת והדבר יחייב לכך גם את האם.

האם מעמדה של האם עתיד להיפגע?

קשה לחלוק על אלו שקוראים לבטל את חזקת הגיל הרך, בייחוד לאור ממצאיה של ועדת שניט שקראה לזנוח את השיטה ולעבור למודל הבחינה הפרטנית, שתספק שוויון הזדמנויות לשני ההורים. ועם זאת, קשה להתעלם משגרת החיים בישראל, בה עדיין נחשבת האם להורה המרכזי והאחראית ההורית. בנוסף, ביטול חזקת הגיל הרך עשוי לפגוע במעמד האישה במהלך הגירושין. כיצד?

הליכי גירושין בקרב זוגות יהודים נקבעים בכללי ההלכה. לפיהם ניתן הגט בהסכמה משני הצדדים וישנן השלכות לסרבנות גט. שכן, הבעל מחזיק קלף שמסייע לו להשיג יתרון על אשתו. בהעדר חזקת הגיל הרך, האב יכול להתלות את מתן הגט בוויתור האם על המשמורת. הדבר צפוי לפגוע אף יותר במעמד האישה.

משמורת ילדים והסדר זמני שהות

משמורת הילדים שנקבעת בעת הליכי גירושין, מנחה את זהות ההורה שעמו יתגורר הילד. הורה זה הוא האחראי לגידול, הטיפול וההתפתחות הפיזית והנפשית של ילדו ובאופן יומיומי. מצב שבו אחד ההורים מקבל משמורת מלאה, מאפשר להורה השני לקבוע זמני שהות עם ילדו.

יחד עם זאת, חשוב להבהיר: אפוטרופסות בחוק היא הסמכות להחליט בסוגיות לגבי חיי הקטין  והיא איננה מתבטלת. גם לא עקב חזקת הגיל הרך ובוודאי שלא מכוח המשמורת וההחזקה הפיזית של אחד ההורים.

את המשמורת ניתן לקבוע אחרי משא ומתן במטרה לנסח הסכם גירושין, או בעקבות הכרעה שסיפק בית המשפט אחרי שהצדדים ניהלו מאבק משפטי ביניהם. הכרעה משפטית מצריכה חוות דעת מפקידות סעד או רווחה וכן פסיכולוגים או מומחים רגשיים-התפתחותיים שבית המשפט ממנה מטעמו.

ועם זאת, כל קביעה לעניין המשמורת ניתנת לדיון מחודש וככל שקיים שינוי בנסיבות המצדיק בדיקה מחדש של טובת הילד.

לעניין חזקת הגיל הרך, למרות ההנחה המקדמית שלפיה עדיף לילדים להימצא בחזקת אמם עד גיל שש לפחות, אפשר לסתור את החזקה. בין אם על ידי הגעה להסכמה על משמורת משותפת ובין אם על ידי פסיקה המתירה את האב כמשמורן, כאשר הוכיח שהדבר עולה בקנה אחד עם טובת ילדיו ואי כשירותה של האם.

מתי תהיה התחשבות ברצון הילד?

התחשבות ברצון הילדים לגבי מגורים עם אחד מהוריהם מתקבלת אחרי שבית המשפט שוקל מי יהיה המשמורן ובקרב ילדים בוגרים, בגילאי העשרה. כמו כן, בתי המשפט נוטים לשוחח עם הקטין כדי לבחון את רצונותיו.  חשוב להבין האם הופעלו עליו לחצים והשפעות בלתי הוגנות.

כמובן שבתי המשפט מכירים היטב גם בתופעת סרבנות הקשר, שמוכרת גם תחת המונח "ניכור הורי". תופעה זו היא של הסתה קשה הגורמת לניתוק קשר. בדרך כלל כזו שהופעלה מצד האם במטרה למנוע קשר רצוני של הילדים עם אביהם.

בראייה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית, קשר כזה בין אם וילדיה מוכיח כי אין לה מסוגלות הורית. זה מכיוון שהיא אינה מודעת ורגישה לצרכי ילדיה. על כך מוטב שהילדים יגדלו אצל ההורה המאפשר קשר עם שני ההורים. מוטב לא להאבק כדי לפגוע או להפלות את ההורה האחר. ככל שבית המשפט סובר כי התקיימה הסתה, הדבר עשוי להביא לשלילת המשמורת של ההורה המנכר ולהעבירה להורה השני.

מתנגדים למשמורת שנקבעה? אל תפעלו ללא עורך דין!

כפי שאתם מבינים, חזקת הגיל הרך היא סוגיה טעונה. היא חובקת בתוכה תנאים וכללים שנוגעים לכל הצדדים במשוואה. האם, האב וכמובן הילדים. כדי לשמור על זכויותיכם ללא פגע ולהגיע לתוצאות לשביעות רצונכם, פנו עוד היום לעורכת הדין אסתר שלום. פנו להתייעצות וקבלת שירות משפטי מסור, מקצועי, אחראי וחסר פשרות.

שתפו את המאמר לחברים:
Email
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Facebook
דילוג לתוכן