מזונות מהעיזבון

מזונות מהעיזבון

כאשר אדם שפרנס את בן זוגו, ילדיו, והוריו, באופן שהם היו תלויים בו למחייתם, הולך לעולמו, מתעורר הצורך להמשיך ולספק להם מקורות הכנסה גם לאחר מותו, וזאת כדי שהם ללא ייוותרו לפתע ללא אמצעי מחייה.

במקרה כזה יחול סעיף 56 לחוק הירושה שקובע כך: "הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה."

כלומר, סעיף 56 לחוק הירושה קובע את זכותם של בן הזוג, הילדים, ואף של הוריו של המנוח לקבל מזונות מעזבונו של המנוח, אם כי רק בתנאי שהם "זקוקים למזונות". כלומר, תשלום המזונות אינו משולם להם באופן אוטומטי, אלא רק בתנאי שהם הוכיחו שהם אינם מסוגלים לממן באופן עצמאי את צרכי המחייה הבסיסיים וההכרחיים שלהם. במידה וכספי העיזבון אינם מספיקים כדי לשלם מזונות לכל הזכאים להם, בית המשפט רשאי לחלק אותם ביניהם או לפסוק מזונות לאלה שנראים לו הכי זקוקים לקבלם, וזאת כאמור בסעיף 64 לחוק.

יודגש כי הזכות לקבלת מזונות מהעיזבון קיימת בכל מקרה, בין אם המדובר בירושה לפי הדין, אם המנוח לא הותיר צוואה, ובין אם המדובר בירושה לפי צוואה, אם המנוח הותיר כזו. יתרה מכך: לא ניתן לנשל במסגרת הצוואה את בני המשפחה מהזכות לקבלת מזונות מהעיזבון, ואם צוואת המנוח כללה הוראה ששוללת או מגבילה את זכותם הנ"ל, אזי הוראה זו בטלה, וזאת לפי סעיף 65(ב) לחוק.

בנוסף, לא ניתן להעביר למישהו אחר את הזכות לקבלת מזונות מהעיזבון, או לשעבד אותה, או לעקל אותה, וגם לא ניתן להוריש אותה למישהו אחר, וזאת לפי סעיף 65(ג) לחוק.

אם נעשה הסכם לגבי מזונות מהעיזבון או ויתור עליהם עוד בחיי המנוח, הסכם כזה יהיה בטל אף הוא. לעומת זאת, אם ההסכם ייעשה לאחר מותו, הוא יהיה בתוקף, אבל זאת בתנאי שניתן לו אישור של בית המשפט, כאמור בסעיף 65(א) לחוק.

זכות בן הזוג למזונות מהעיזבון

כאשר דנים בזכות בן זוג למזונות מהעיזבון, יש להבדיל בין בן זוג שהיה נשוי למנוח, או גרוש ממנו בעת פטירתו, או בן זוג שהיה ידוע בציבור של המנוח בעת פטירתו, כלומר, במקרה שבו הוא קיים עמו חיי משפחה וניהול משק בית משותף מבלי להיות נשוי לו.

מי שהיה נשוי למנוח בעת פטירתו והתאלמן ממנו, יהיה זכאי לקבל מזונות מהעיזבון כל זמן שהוא נשאר אלמן ולא נישא מחדש, אם כי בית המשפט רשאי לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש, במקרה שהיא נישאת מחדש, וזאת במידה שנראה לבית המשפט לעשות כן בנסיבות העניין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש (סעיף 57(א)(1) לחוק).

כאשר מדובר בבן זוג שהיה גרוש מהמנוח בעת פטירתו, יש לשים לב שהוא לא יהיה זכאי לקבלת תשלום מזונות מהעיזבון, במידה שזכותו לקבלת מזונות מהמנוח נשללה במסגרת פסק דין או החלטה עוד בימי חייו של המנוח ולפני פטירתו (סעיף 57(ב) לחוק).

כאשר מדובר בבן זוג שהיה ידוע בציבור של המנוח בעת פטירתו, יחול סעיף 57(ג) לחוק הירושה שקובע כי "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה." כלומר, כדי להכריז על מישהו כידוע בציבור שזכאי לקבל מזונות מעיזבון המנוח לפי סעיף זה, עליו לקיים עמו חיי משפחה במשק בית משותף, ובנוסף צריך שאף אחד מהם לא יהיה נשוי למישהו אחר בעת פטירת המנוח.

זכות הילדים למזונות מהעיזבון

סעיפים 57(2) ו-(3) לחוק הירושה קובעים מי מילדי המנוח זכאי לקבלת תשלום מזונות לילד מהעיזבון ולמשך כמה זמן.

לפי סעיפים אלו, כל ילדי המוריש זכאים לקבל מזונות עד גיל 18.

ילדים מעל גיל 18 יהיו זכאים לקבל מזונות רק במקרה שבית המשפט ראה לפי נסיבות המקרה שמן הראוי לקבוע להם מזונות, ובמקרה כזה הם יהיו זכאים לקבלם עד לגיל 18.

ילדים נכים זכאים לקבל מזונות כל זמן נכותם, ילדים חולי נפש זכאים לקבל מזונות כל עוד הם חולי נפש, ואילו ילדים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, זכאים לקבל מזונות לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969.

חשוב להדגיש שהזכות לקבלת דמי מזונות ליליד נתונה לכל ילדי המנוח, לרבות ילד שנולד אחרי מותו, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המנוח שהתייתם לפני מות המנוח, או שהדאגה לפרנסתו הייתה על המנוח עד לפני מותו  והוריו אינם יכולים לספק לו מזונותיו.

זכות ההורים למזונות מהעיזבון

אם המנוח דאג לפרנסת הוריו עד לפני מותו, גם הוריו יהיו זכאים לקבל מזונות מהעיזבון, וזאת כל ימי חייהם. כך קובע סעיף 57(4) לחוק הירושה.

איך מגישים בקשה לקבלת מזונות מהעיזבון וכיצד הם נקבעים

כדי לקבל מזונות מהעיזבון, יש להגיש בקשה לקבלת מזונות עוד לפני חלוקת העיזבון, אם כי בית המשפט רשאי לקבל בקשה כזו תוך 6 חודשים לאחר חלוקת העיזבון במקרה שבו הוכח קיומן של נסיבות שמצדיקות זאת (סעיף 60 (א) לחוק הירושה).

אם בית המשפט החליט לקבל את הבקשה, עליו כעת לקבוע ולקצוב את סכום המזונות וזאת לפי שיקול דעתו. לפיכך, אם המנוח, למשל, שילם בימי חייו מזונות לגרושתו או לילדיהם המשותפים לפי סכום שנקבע בפסק דין למזונות או הסכם שנערך בין ההורים, אזי סכום המזונות מהעיזבון שישולם להם לא יהיה בהכרח ובאופן אוטומטי לפי הסכום שנקבע בפסק הדין או ההסכם,  אלא לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

שיקול הדעת של בית המשפט הינו שיקול דעת נרחב ביותר, לפי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו, ולרבות לפי הנסיבות הבאות, שמפורטות בסעיף 59 לחוק הירושה:

  • שווי העזבון.
  • מה שהצד הזכאי למזונות עשוי לקבל מן העיזבון כ כזוכה לפי צוואה או יורש על פי דין.
  • רמת חייהם של המוריש ושל הצד הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינויים שחלו בצרכיו של הצד הזכאי עקב מות המוריש.
  • רכושו של הזכאי למזונות.
  • הכנסתו של הצד הזכאי למזונות מכל מקור אחר שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג.
  • מזונות שהצד הזכאי יכול לקבל על פי סעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
  • לגבי בן זוגו של המוריש, במה שמגיע לו לפי עילה הנובעת מקשרי האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת לפי כתובה.

בית המשפט רשאי לקבוע שסכום המזונות ישולם בסכום חד פעמי או בקצבאות (סעיף 61(א) לחוק הירושה).   בית המשפט גם רשאי לפסוק מזונות באופן רטרואקטיבי והחל ממות המוריש, ואף לפסוק מזונות זמניים מהעיזבון עד לגמר בירור הבקשה (סעיף 60(ב) לחוק הירושה).

שתפו את המאמר לחברים:

שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
דילוג לתוכן