עילות גירושין עו״ד אסתר שלום עורך דין גירושין עורך דין דיני משפחה

עילות גירושין

על מנת שבית הדין הרבני קיבל תביעת גירושין שהוגשה בפניו, על הצד התובע להוכיח קיומה של עילת גירושין שמוכרת לפי ההלכה היהודית כעילה שמצדיקה את מתן הגט.

בשונה מהדת הקתולית, למשל, ההלכה היהודית מכירה באפשרות לפיה מציאות החיים מביאה לעתים למצבים שבהם הגירושין הינם בלתי נמנעים, ואין מנוס מהם. יחד עם זאת, ומאחר שההלכה היהודית מייחסת כידוע חשיבות עליונה לקיומו של התא המשפחתי ולשמירתו, היא אינה מעוניינת "לעודד" את תופעת הגירושין ללא עילות גירושין, אלא מעדיפה שבני הזוג יגיעו לשלום בית ויתפייסו ביניהם, כך שמתן הגט יוסדר רק במקרים שבהם אפסו כל הסיכויים להגיע לשלום בית כך שאין מנוס מפרידת הצדדים.

כתוצאה מגישה זו, ההלכה היהודית איננה מאפשרת לקבל באופן אוטומטי כל תביעת גירושין שמוגשת בפני בית הדין הרבני, אלא מתנה את קבלת התביעה בהוכחה של קיום עילות גירושין שמוכרות במסגרתה, וזאת במיוחד כאשר רק צעד אחד מעוניין בגירושין, בעוד הצד השני מתנגד לו. לעומת זאת, במידה ששני בני הזוג מעוניינים יחדיו להתגרש, בית הדין יטה הרבה יותר לקבל את תביעת הגירושין.

מקובל לחלק את עילות גירושין לפי ההלכה היהודית לשתי קבוצות: עילות גירושין שהגבר רשאי לטעון, ולעילות גירושין שהאישה רשאית לטעון, אם כי קיימות גם עילות גירושין שהינן זהות לשניהם. בנוסף, מקובל לחלק את העילות גירושין לעילות פיזיות ולעילות התנהגותיות במסגרת כל אחת מהקבוצות הללו.

עילות גירושין שהגבר רשאי לטעון

כאמור, עילות גירושין שהגבר רשאי לטעון נחלקות לעילות פיזיות ועילות התנהגותיות שמיוחסות לאשה.

עילות גירושין הפיזיות שהגבר רשאי לטעון כלפי האשה כוללות קיומן של מחלות ומומים אצל האשה, או עקרות בת 10 שנים לאחר הנישואין.

עילת המחלות והמומים כוללות מחלות ומומים שהבעל לא ידע עליהן ולא יכול היה לדעת עליהן לפני הנישואין, והן מונעות ממנו מלקיים יחסי מין עם האשה או לתעב אותה (כגון בעיה באיברי המין, ריח רע, וכיו"ב), מחלות נפש, או מחלה מדבקת. אם הבעל ידע לפני הנישואין על המחלה או המום של האשה, והוא בכל זאת בחר להינשא לה, הוא נחשב כמי ש-"סבר וקיבל", כלומר, כמי שידע מראש על הבעיה והסכים עם קיומה, ולכן הוא לא יהיה רשאי לטעון לעילה זו. מומים שנוצרו לאחר הנישואים יכולים לעתים להיחשב לעתים כעילות גירושין, אך לא בהכרח יביאו לחיוב בכתובה.

עילות גירושין ההתנהגותיות שהגבר רשאי לטעון כלפי האשה כוללות מגוון התנהגויות שליליות, כגון:

  • אישה מורדת. אישה שמסרבת לקיים יחסי מין עם הבעל, למרות שהיא מסוגלת לקיים יחסים, וזאת ללא סיבה מוצדקת.
  • עוברת על דת יהודית. אישה שמתנהגת באופן חסר צניעות, או מתנהגת באלימות פיזית או נפשית כלפי בעלה, מעליה, מקללת, ומכה אותו. עילה זו תתקבל רק כאשר מדובר בהתנהגות ממושכת ומתוך כוונה רעה, להבדיל ממקרים בודדים. בנוסף, לא ניתן לעשות שימוש בעילה זו במידה שהבעל סלח לאשה על התנהגותה הנ"ל והמשיך לחיות עמה ולקיים עמה יחסים למרות זאת.
  • עוברת על דת משה. אישה שמתנהגת שלא לפי ההלכה היהודית, כגון אישה שמתלבשת באופן לא צנוע או מחללת שבת, וכן אישה שמכשילה את בעלה וגורמת לו לעבור על ההלכה שלא בידיעתו ושלא בהסכמתו, כגון אישה שנותנת לבעלה אוכל לא כשר. מטבע הדברים, השימוש בעילה זו יעשה רק לגבי בני זוג דתיים ושומרי מצוות, להבדיל מבני זוג חילוניים. כמו כן, אין די בהכשלה חד פעמית של הבעל כדי להוות עילת גירושין, אלא נדרשים מעשים חוזרים ושונים לשם כך.
  • עשתה מעשי כיעור. מדובר באשה שקיים לגביה חשד כבד שהיא בגדה בבעלה, אך אין הוכחה לכך. במקרה כזה הבעל רשאי לתת לאשה גט, אך הוא אינו מחוייב בכך, אלא באפשרותו לסלוח לה ולהמשיך ולחיות איתה.
  • זנתה תחת בעלה. עילה זו מתייחסת לאשה שהוכח שהיא בגדה בבעלה. לשם הוכחת הבגידה, אין די בהודאת האשה, אלא אף נדרשים שני עדים לכך. במידה שהבגידה הוכחה, אזי האשה "אסורה לבעלה ולבועלה" (כלומר, היא אסורה הן לבעלה והן לגבר שעמו בגדה), כך שהבעל חייב לתת לה גט בכל מקרה, והוא אינו יכול להמשיך ולחיות איתה, גם אם הוא סלח לה על כך.

עילות גירושין שהאישה רשאית לטעון

בדומה לעילות גירושין של הגבר, גם עילות הגירושין שהאישה רשאית לטעון נחלקות לעילות פיזיות ועילות התנהגויות שמיוחסות לבעל.

העילות הפיזיות שהאישה רשאית לטעון כוללות אף הן מחלות ומומים שהאישה לא ידעה עליהן ולא הייתה יכולה לדעת עליהן לפני הנישואין, כגון מחלות ומומים שמונעים ממנה לקיים יחסים עם הגבר, או מחלות נפש, ומחלות מידבקות. עילות פיזיות נוספות כוללות עקרות של הבעל או העדר כוח גברא (אימפוטנציה).

העילות ההתנהגותיות של האשה כוללות אף הן מגוון התנהגויות של הבעל:

  • בעל מורד. כלומר, בעל שמסרב לקיים יחסי מין, למרות שהוא מסוגל לכך (להבדיל מבעל אימפוטנט).
  • בעל שמסרב לפרנס את אשתו. לפי ההלכה, הבעל מחויב במסגרת הנישואין לזון, לפרנס, ולכלכל את אשתו, וחובה זו אף מופיעה במסגרת הכתובה. אם הבעל מפר את חובתו לפרנס את האשה, למרות שהוא מסוגל לפרנס אותה, וזאת למשל עקב בטלנות או קמצנות, הדבר יכול להוות עילת גירושין, וזאת להבדיל ממצב שבו הבעל אינו מסוגל לכלכל את אשתו למרות מאמציו הכנים.
  • בעל אלים/מכור. מדובר בבעל שמתנהג כלפי האשה באלימות פיזית, אלימות מילולית, או התעללות נפשית, בעל בוגד, בעל שמכור לסמים, אלכוהול, וכיו"ב.

שתפו את המאמר לחברים:

שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
דילוג לתוכן