צוואה

מהי צוואה

צוואה היא מסמך משפטי שבמסגרתו אדם יכול להסדיר את אופן חלוקת רכושו לאחר מותו, ולקבוע מי יהיו יורשיו וכיצד רכושו יחולק ביניהם.

כדי לתת לצוואה תוקף משפטי מחייב ולחלק את עיזבון המצווה לפי הוראותיה, יש להוציא צו קיום צוואה באמצעות רשם הירושה או בית דין רבני. לא ניתן לממש את הצוואה ללא צו קיום צוואה. אין הגבלה על מספר הצוואות שניתן להכין, אולם הצוואה שתקוים תהיה הצוואה האחרונה התקפה. למעשה, הוראת צוואה ששוללת או שמגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטל אותה, הינה הוראה בטלה (סעיף 27(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965).

עקרונית, אין חובה להוציא צוואה, כך שהדבר נתון לבחירתו החופשית והמלאה של המצווה. יתרה מכך:  התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה, או שלא לעשות אחת מאלה, הינה התחייבות שאינה תופסת (סעיף 27(א) לחוק הירושה).

אם לא נערכה צוואה, יש להוציא צו ירושה לצורך חלוקת העזבון לפי כללי הירושה לפי הדין שמפורטים בחוק הירושה. כללים אלו קובעים שעיזבון המנוח יחולק בראש ובראשונה בין בן זוגו של המנוח וילדיו, ככל שישנם כאלו.

לפיכך, מומלץ לערוך צוואה במידה שמעוניינים לחלק את העיזבון שלא לפי כללי הירושה לפי הדין ו/או על מנת להבטיח שהעיזבון יחולק בין אנשים מסוימים, ובכך לקנות שקט נפשי מסויים. מדובר, למשל, במקרים בהם מעוניינים להוריש את העיזבון למי שאינו קרוב משפחה בכלל, או לגרוש, או לידוע בציבור (וזאת על מנת לייתר את הצורך להכריע בעניין מעמדו כידוע בציבור), או כאשר מדובר במי שנשוי בנישואים שניים ללא ילדים, ומעוניין להוריש את עזבונו רק לילדיו מנישואיו הקודמים, וכיו"ב.

מהם סוגי הצוואות

חוק הירושה מאפשר לערוך ארבעה סוגים של צוואות: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, וצוואה בעל פה, וזאת כפי שיוסבר להלן.

  • צוואה בכתב יד. לפי סעיף 19 לחוק הירושה, צוואה בכתב יד הינה צוואה שנכתבה כולה בכתב ידו של המצווה, מציינת תאריך שכתוב בכתב ידו, וחתומה בכתב ידו. לפיכך, צוואה בכתב יד איננה יכולה להיות צוואה שהודפסה, למשל.
  • צוואה בפני עדים. לפי סעיף 20 לחוק הירושה, צוואה בעדים הינה צוואה שנערכה בכתב (כתב יד או הדפסה), נושאת תאריך, ונחתמה על ידי המצווה בפני שני עדים לאחר שהוא הצהיר בפניהם שזו צוואתו. על העדים לאשר באותו מעמד בחתימתם על גבי הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם בפניהם, כאמור. עדים כשרים הינם עדים בוגרים שלא הוכרזו פסולי דין, לפי סעיף 24 לחוק. במידה שהצוואה נערכה ע"י עו"ד, מקובל ומומלץ שאותו עו"ד ישמש כאחד העדים, בנוסף לעד השני.
  • צוואה בפני רשות. לפי סעיף 22 לחוק הירושה, צוואה בפני רשות הינה צוואה שנאמרה בעל פה או הוגשה בכתב בפני שופט, או נוטריון, או רשם הירושה, או חבר בית דין דתי. במידה שהצוואה נאמרה על ידי המצווה בעל פה בפני אחד הגורמים הללו, על אותו גורם לרשום אותה בכתב, להקריא אותה בפני המצווה, ולאחר מכן לאשר בחתימתו על גביה שהיא הוקראה בפני המצווה והוא אישר שזו חתימתו.
  • צוואה בעל פה. צוואה זו מכונה גם צוואת שכיב מרע. לפי סעיף 23 לחוק הירושה, צוואה בעל פה הינה צוואה שנערכה על ידי מי שעומד למות (שמכונה גם "שכיב מרע"), או מי שרואה את עצמו עומד מול המוות בנסיבות המצדיקות זאת. על המצווה לומר בעל פה את הוראות צוואתו לשני עדים שמבינים את שפת לשונו (ועליהם גם להיות עדים בוגרים שלא הוכרזו פסולי דין, לפי סעיף 24 לחוק). על העדים לרשום את דברי המצווה בזיכרון דברים, לחתום עליו, ולהפקיד אותו ברשם הירושה, והכל בהקדם האפשרי. עם זאת, אם המצווה נשאר בחיים לאחר עריכת צוואה זו, זה מביא לביטול צוואה לאחר חודש.

 מי כשיר לערוך צוואה

סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה."

מסעיף זה נובע שכל אדם כשיר לערוך צוואה, וזאת בתנאי שהוא בגיר (כלומר, מעל גיל 18), לא הוכרז על ידי בית המשפט כפסול דין (כלומר, מי שאינו מסוגל לנהל את ענייניו בשל מחלה נפשית או ליקוי שכלי), וכן מסוגל להבין את המשמעות של עריכת הצוואה ותוצאותיה (להבדיל ממי שלמשל לא היה צלול בדעתו בעת עריכת הצוואה).

כללים אלו נועדו להבטיח שמי שערך את הצוואה, ערך אותה מתוך רצון חופשי ומלא ומתוך הבנה ומודעות מלאה למשמעות של עריכת הצוואה ולהשלכותיה.

 מי כשיר לרשת לפי צוואה

לפי סעיף 3 לחוק הירושה, כל מי שהיה בחיים במות המוריש כשיר לרשת אותו. בנוסף, כל מי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש, דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש, זולת אם הוכח שהורתו הייתה אחרי כן. בעניין זכויות הירושה של ילד, אין זה משנה  אם בשעת לידתו היו הוריו נשואים זה לזה או לאו.

לפי סעיף 4 לחוק הירושה, גם תאגיד יכול לרשת, אם במות המוריש הוא היה כשר לזכות בנכסים או אם הוא נעשה כשר לזכות בנכסים תוך שנה לאחר מתן צו קיום הצוואה. עם זאת, בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו בשנה נוספת.

לעומת זאת, סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי הגורמים הבאים פסולים לרשת את המוריש: מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו, מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת. עם זאת, מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.

 

שתפו את המאמר לחברים:

שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
דילוג לתוכן