המונח "שלום בית" מבטא קיום חיי נישואים תקינים בשלום ובהרמוניה. כידוע, ההלכה היהודית רואה בנישואים ובקיום התא המשפחתי ערך עליון ומקודש מבחינתה. לכן, למרות שהיא מכירה עקרונית בזכותם של בני הזוג להיפרד ולהתגרש, היא תעדיף כברירת מחדל לנסות לשקם את יחסי בני הזוג ולהחזירם למצב תקין. סיום הנישואים וסידור הגט יינתן רק בלית ברירה ובמצבים שאין מנוס מכך.
זו גם הסיבה מדוע בי"הד הרבני, שדן בהליכי גירושין, יחתור להשגת שלום בית בין הצדדים. הוא יעודד אותם לתת לעצמם הזדמנות נוספת להציל ולשקם את חיי הנישואים שלהם. ובכך להימנע מהבאתם לקיצם באמצעות מתן הגט. הדילמה הזו דומה לזו בעת הגשת תביעה לגירושין לבית המשפט לענייני משפחה: הליך גישור או בית משפט?
כיצד ניתן להגיע לשלום בית?
כאשר בני זוג נקלעים למשבר זוגי ולהליכי גירושין, עומדות בפניהם שתי דרכי פעולה על מנת לשקם את יחסיהם.
הגשת תביעה לשלום בית או עריכת הסכם שלום בית.
הליך הגשת התביעה הינו הליך חד צדדי. הוא ננקט כאשר רק אחד מבני הזוג עוניין בהשגת שלום בית. בעוד הצד השני אינו מעוניין בכך. זאת בפני בית הדין הרבני.
לעומת זאת, הסכם הזה הינו הסכם שנעשה מתוך רצון הדדי של שני הצדדים יחדיו. הסכם מוגש על ידי שניהם על מנת לקבל תוקף של פסק דין. זאת בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה.
בנוסף, ומאחר שבית הדין הרבני מעוניין כאמור לקדם את השגת ההסכם בין בני הזוג, ייתכן גם שהוא יציע מיוזמתו לצדדים להגיע להסכמה. זאת מבלי שיוגשו בפניו תביעה או הסכם.
תביעה לשלום בית
תביעת שלום בית הינה תביעה שנועדה להביא את הצדדים לנסות ולשקם את חיי הנישואים שלהם. ניסיון לחזור לחיות יחדיו כזוג נשוי והקפאת הליכי הגירושין כל עוד ניסיון זה נמשך. במידה שניסיון להגיע להסכם ייכשל, יוכלו הצדדים להמשיך בהליכי הגירושין ביניהם. הם יוכלו להיעזר אולי בגישור גירושין עד למתן הגט.
מאחר שהסמכות לדון בענייני גירושין הינה סמכות שמוקנית בארץ באופן בלעדי וייחודי לבית הדין הרבני, אזי ניתן להגיש את התביעה לשלום בית רק בפני בית הדין הרבני. זאת כשם שניתן להגיש רק בפניו את תביעת הגירושין. ניתן להגיש את התביעה בפני בית הדין הרבני כהליך ראשי או כהליך ביניים. אף במקרה שהצדדים כבר החלו בהליכים בפני בי"המש לענייני משפחה.
במסגרת כתב התביעה, על הצד התובע לציין את העובדות הנוגעות לחיי הנישואים שלו עם בן הזוג השני. מצב חיי הנישואים שלהם במועד הגשת התביעה, הסיבות למשבר הנישואין, האם יש להם ילדים משותפים משלהם. כל פרט נוסף שיכול להיות רלוונטי לתביעה.
תביעות שאינן מוגשות בכנות
למרות שאין ספק שמטרת השגת שלום הבית הינה מטרה מבורכת כשלעצמה, ובודאי מטרה שמועדפת על בי"הד הרבני, אזי יש לקחת בחשבון שישנן תביעות שאינן מוגשות בכנות על ידי הצד התובע ומתוך כוונה אמיתית שלו לשקם את חיי הנישואים שלו עם הצד השני. אלא כצעד טקטי בלבד. צעד שנועד להתיש את בן הזוג השני ולהפעיל עליו לחץ בלתי הוגן. זה כדי להשיג יתרונות שונים במסגרת הליכי הגירושין. כגון השפעה על גובה סכום המזונות, או ויתור לא סביר על זכויות כספיות במסגרת חלוקת הרכוש המשותף, וכיו"ב.
לפיכך, כאשר בי"הד הרבני בוחן תביעה לשלום בית שמוגשת בפניו, עליו לבדוק את כנותו של הצד שהגיש את התביעה. עליו לבדוק האם הוא באמת רוצה לחזור לחיי נישואים תקינים עם הצד השני או שהוא למעשה מעדיף להתגרש ממנו כך שהוא מגיש את התביעה רק כדי להשיג יתרון בלתי הוגן עליו, ותוך ניצול לרעה של הליכי בית הדין. שאז עליו לדחות את התביעה.
באילו עוד מקרים התביעה לא מתקבלת?
מקרים נוספים שבהם בי"הד הרבני לא יקבל את תביעת שלום הבית כוללים מצבים שבהם ברור שאין כל טעם בניסיון לשלום בין בני הזוג ואין כל סיכוי להשגתו. זאת לאור התנהגות הצדדים, עומק הפערים והקרע ביניהם. לחילופין, כאשר מדובר במערכת יחסים שכרוכה באלימות והתעללות, וכיו"ב. בנוסף, לא יתקבלו תביעות במקרים שבהם בני הזוג מחוייבים לפי ההלכה להתגרש זה מזה. למשל במקרה שבו האשה בגדה בבעלה, שאז היא אסורה לבעלה ולבועלה. לעומת זאת, אם הבעל הוא שבגד באשה, אזי לפי ההלכה היא רשאית לסלוח לו על כך. הם אינם חייבים להתגרש.
במידה שבי"הד הרבני החליט לקבל את התביע, שני הצדדים מחוייבים לקיים את פסק הדין. לרבות הצד השני (הנתבע). יחד עם זאת, לא ניתן לאכוף פסק דין. אם כי ניתן להכריז על הצד שמפר כ-"מורד" ובכך להאיץ את הליך הגירושין, ולהטיל עליו סנקציות.
אם הבעל יפר את פסק הדין, האשה תהיה רשאית לבקש להכריז עליו כ-"מורד". באפשרותה לבקש לכפות עליו לתת לה גט ולשלם את כתובתה ומזונותיה. לעומת זאת, אם האשה תפר את פסק הדין, הבעל יהיה רשאי לטעון שהיא מורדת. במקרה כזה היא עלולה לאבד את זכויותיה לקבלת תשלום כתובתה ותשלום מזונותיה.
אם הצד שמפר את פסק הדין עדיין מתעקש לסרב לנסות להגיע לשלום בית, בי"הד הרבני יכול להגיע למסקנה לפיה אין עוד כל סיכוי לשלום, ואין מנוס מלהורות לבני הזוג להתגרש, ולזרז את מתן הגט. זו גם הסיבה מדוע ישנם צדדים שמגישים את התביעה גם כצעד טקטי בלבד, ועל מנת לזרז את מתן הגט.
ההסכם
להבדיל מתביעת שלום בית, שהינה כאמור צעד חד צדדי של אחד מבני הזוג בלבד, אזי ההסכם הינו הסכם שמוגש על ידי שני הצדדים יחדיו. מתוך רצון הדדי לשקם את יחסיהם ולחזור ולחיות יחדיו כזוג נשוי.
במסגרת ההסכם, הצדדים רשאים לקבוע את כל התנאים שמקובלים עליהם לגבי נושאים שונים. אלה שקשורים לחיי הנישואים שלהם. כגון אופן התנהגותם זה לזה, ענייני פרנסה, נושאים פיננסיים, קיום מטלות, אופן חינוך הילדים, התחייבות להליכה משותפת לטיפול זוגי, וכיו"ב.
ניתן להגיש את הסכם בפני בי"הד הרבני או בי"המש לענייני משפחה לצורך קבלת תוקף של פסק דין. את ההסכם לא ניתן לאכוף במידה שהוא מופר. אולם ניתן להטיל סנקציות על הצד שמפר אותו. בנוסף, במידה שהתברר שלצד כלשהו לא הייתה כל כוונה אמיתית להגיע לשלום בית, אזי הצד השני יהיה רשאי לבקש לבטל אותו.
הסכם משולב
בנוסף להסכם רגיל, קיימת גם אפשרות נוספת, לעריכת הסכם משולב לשלום בית וגירושין.
ההסכם המשולב כולל למעשה שני חלקים. חלק אחד מתייחס לניסיון הצדדים להגיע לשלום בית ביניהם למשך תקופה מסויימת. החלק הזה מפרט את התנאים שלהם התחייבו הצדדים לשם כך. החלק השני יחול וייכנס לתוקף במקרה שבו ניסיונם ייכשל. הוא מהווה למעשה הסכם גירושין לכל דבר ועניין. הסכם זה כולל בתוכו תנאים שונים לגבי הגירושין. לרבות לגבי עצם ההסכמה להתגרש, תשלומי מזונות הילדים, קביעת משמורת הילדים, וחלוקת הרכוש המשותף.
ההסכם המשולב חוסך למעשה מהצדדים את הצורך לנקוט שוב בהליכים במקרה שנסיון לשלום נכשל. מונע טרחה להגיש תביעת גירושין או לנהל שוב מו"מ ולצורך הגעה להסכם גירושין.
בדומה להסכם הרגיל, גם את ההסכם המשולב ניתן להגיש בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לדיני משפחה לצורך קבלת תוקף של פסק דין.
