קניתם דירה לפני הנישואין? חשוב שתדעו כי היא עלולה להיחשב לרכוש משותף בעת גירושין. המשמעות היא כי הצד השני יהיה זכאי לזכויות בה. זאת בשל הכלל הנקרא כוונת שיתוף על פיו, נכס אישי של אחד מבני הזוג יכול להפוך לנכס משותף ולהיכלל בחלוקת הרכוש בין הצדדים. תרחיש זה אפשרי כאשר נסיבות המקרה מלמדות כי הנכס הוטמע בחיים המשותפים.
חלוקת הרכוש בהליך הגירושין
הכלל המרכזי בסוגיה זו, הנקרא איזון משאבים, קובע כך: בעת פרידה, הרכוש המשותף של בני הזוג יתחלק ביניהם בצורה שווה. רכוש משותף הוא כזה הנרכש לאחר הנישואין, כאשר נכסים שנקנו טרם בני זוג נישאו הנם רכוש אישי וייוותרו בבעלות בן הזוג שרכש אותם. הנקודה הזו עולה לעיתים קרובות כאשר מדובר בחלוקת דירה בגירושין. כמו כן, גם נכסים שניתנו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין נחשבים לנכסים אישיים. אולם, לצדו של חוק יחסי ממון הקובע את האמור לעיל, ישנו היבט נוסף והוא כוונת שיתוף. זו קובעת כי נכס שנקנה ערב הנישואין וכן רכוש שניתן בירושה או במתנה במהלכם, יכול להפוך לנכס משותף ולהיכלל באיזון המשאבים. זאת בתנאי כי הצד שטוען לזכויות באותו נכס הוכיח כי הוא הפך למעשה לנכס משותף בתקופת הנישואין. לתחולתה של הלכת השיתוף יש משמעות כלכלית עצומה עבור שני הצדדים ולכן חשוב מאוד כי בני הזוג יהיו מיוצגים על ידי עורכי דין מומחים אשר ישמרו על זכויותיהם במישור הזה בפרט ובהליך הגירושין בכלל.
מהי כוונת שיתוף?
נסביר את הכלל באמצעות דוגמא: אחד מבני הזוג קיבל כסף בירושה מהוריו כאשר סכום זה הושקע בשיפוץ ביתם של בני הזוג. התנהגות זו מהווה בדרך כלל, ראייה מובהקת לכך כי ירושה זו הוטמעה ברכוש המשותף. היא אינה עוד רכוש אישי של הצד שקיבל את הירושה ועל כן, בעת גירושין, היא תהווה חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בשל העובדה כי אותו בן זוג שקיבל את סכום הכסף בחר להשתמש בו לאותה מטרה, הוא יתקשה מאוד לטעון כי יש להחריג אותו מן הנכסים המשותפים. חשוב לציין, כי נטל ההוכחה כי נכס אישי הפך לנכס משותף הוא על כתפי הטוען את הטענה וכן, כי יש להוכיח כוונת שיתוף ביחס לכל נכס ספציפי בו מבקש אותו צד זכויות ולא ניתן לטעון לכוונת שיתוף כללית.
על שם מי רשום הנכס?
אחת הטעויות הנפוצות בהקשר של כוונת שיתוף נעשות בעניין הרישום. נהוג לחשוב כי כאשר הרכוש רשום על שם בן הזוג שקנה אותו או קיבל אותו בלבד ולא על שם שני בני הזוג, מהווה הדבר הגנה מפני תחולתה של הלכת השיתוף. אולם זוהי הנחה שגויה משום שזו יכולה להתקיים גם כאשר לא הוסף שמו של בן הזוג האחר לנכס. במסגרת בחינת העובדות כולן, שאלת הרישום יכולה להוות אינדיקציה מסוימת, אך הפסיקה מפרשת לרוב את הפרט הזה כטכני בעיקרו ולא מהותי. על כן, לרוב, הרישום לא יעמוד לבדו כאינדיקטור לקיומה או העדרה של כוונת שיתוף ותיבחנה כל נסיבות המקרה לעומקן.
הפתרון: ערכו הסכם ממון
כפי שניתן להבין, נושא חלוקת הרכוש הוא מורכב מאוד. מצד אחד, מפריד החוק בין רכוש אישי לבין רכוש משותף ומאידך, קובעת הלכת השיתוף כי כל נכס אישי יכול להפוך למשותף אם הוכחה בו כוונת שיתוף. מצב זה הוא כר פורה לסכסוך כלכלי בין בני הזוג, דבר אשר יאריך, ייקר ויקשה על הליך הגירושין. אולם, אם בני הזוג עורכים הסכם ממון, באפשרותם להתנות על תחולתם של הסדרים אלו. ראשית, הם אינם חייבים לקבוע חלוקה שווה של הרכוש על פי חוק יחסי ממון ושנית, באפשרותם להתנות על תחולתה של הלכת השיתוף, כך שרכוש אישי יוותר בבעלות מי מהצדדים. יתרה מזאת, במסגרת ההסכם יוכלו להתייחס לנכסים ספציפיים ולקבוע כי לא תחול עליהם הלכת השיתוף בעת פרידה, למשל דירה, כספים שהתקבלו בירושה כפי שהדגמנו לעיל ועוד.
