כאשר מדובר בנישואים שנערכו בטקס דתי וכדת משה וישראל, ההלכה היהודית מחייבת את הבעל לדאוג למזונות אשתו, ולכלכל ולפרנס אותה במשך כל חיי הנישואים שלהם וכל עוד הנשואים עדיין בתוקף. כלומר, לפי ההלכה, על הבעל לדאוג מבחינה כלכלית למחייתה של אשתו גם כאשר הם נקלעו להליכי גירושין, ואף אם הם נפרדו וכבר אינם חיים עוד תחת קורת גג אחת, וזאת עד למועד עריכת הגירושין ומתן הגט. חובה זו נועדה לספק לאשה מקור כלכלי למימון צרכי מחייתה גם בתקופת הביניים שבין פתיחת הליכי הגירושין ועד למתן הגט, וזאת במיוחד כשמדובר באשה שלא עבדה בתקופת הנישואים, כך שהיא הייתה תלויה בבעלה לחלוטין מבחינה כלכלית, וזאת עד שהיא תוכל למצוא לעצמה עבודה ולפרנס את עצמה באופן עצמאי. מה עם מזונות ידועה בציבור?
אולם, ההלכה היהודית איננה חלה על קשר של ידועים בציבור, כלומר, קשר של בני זוג שמקיימים חיי משפחה ומנהלים משק בית משותף וזאת מבלי להיות נשואים זה לזה. כפועל יוצא מכך לא קיימת כל חובה מבחינת ההלכה היהודית שמחייבת את הגבר לדאוג למזונות ידועה בציבור שלו, דבר שעלול להותיר אותה ללא אמצעי מחייה לאחר פרידתם, במיוחד במקרה שבו היא הייתה תלויה בגבר מבחינה כלכלית בתקופת קיום הקשר ביניהם.
יחד עם זאת, קיימות נסיבות שבהן ניתן להכיר בחובת הגבר לשלם לאישה מזונות ידועה בציבור לאחר פרידתם וזאת מכח הוראות הדין האזרחי, וכפי שיוסבר להלן.
מזונות ידועה בציבור לאחר פרידה מכח הסכם
ניתן להכיר בזכות האשה הידועה בציבור לקבלת מזונות ידועה בציבור במידה שבין הצדדים נערך הסכם חיים משותפים, או הסכם ממון, או הסכם זוגיות, שבמסגרתו הגבר התחייב במפורש לשלם לאשה מזונות בעת פרידה, או במקרה שבו הוכח קיומו של הסכם מכללא כזה, לפי התנהגות הצדדים והנסיבות הספציפיות של כל מקרה, וזאת מכח דיני החוזים ועקרונות היושר ותום הלב. בע"א 805/82 ורסנו נ' כהן נקבע כי ניתן לבסס את זכותה של אישה למזונותיה, לאחר הפירוד, על הסכם מכללא, שתוכנו משתנה לפי נסיבותיו של העניין (תשלום מזונות לילד אחד או למספר ילדים לידועים בציבור דומה לקביעת דמי מזונות לילדים בהליכי גירושין ותלוי במשמרות כמו בקביעת מזונות במשמרות משותפת או מחולקת, במצב הכלכלי של ההורים וכו').
מזונות משקמים לידועה בציבור לאחר פרידה
בהעדר הסכם מפורש או מכללא בין ידועים בציבור, ניתן להכיר בחובת הגבר לשלם לאשה מזונות ידועה בציבור לאחר פרידתם בנסיבות שבהן היא הייתה תלויה בו באופן כלכלי במידה משמעותית בזמן קיום הקשר הזוגי שלהם. מדובר למשל במקרים בהם הגבר שימש כמפרנס היחידי או העיקרי של בני הזוג בעת קיום הקשר הזוגי ביניהם, ולאשה לא היו כל מקורות פרנסה או חסכונות משלה במועד פרידתם.
מזונות אלו מכונים "מזונות משקמים", מאחר שהם נועדו לסייע לאשה להשתקם מבחינה כלכלית לאחר הפרידה, ולממן את מחייתה בתקופה שמלאחר הפרידה ועד שהיא תוכל להשתלב מחדש במעגל העבודה ולפרנס את עצמה באופן עצמאי. בדרך כלל מדובר בתקופה של שנה עד מספר שנים.
המקור לחובת תשלום המזונות המשקמים נמצא בפסיקה, שביססה אותו על דיני החוזים הכלליים ועקרונות תום הלב, היושר וההגינות, לפיהם על בני הזוג להתנהג ביושר ובהגינות זה כלפי זה, ולא להתעלם מהצד השני במקרה שהוא נזקק לתמיכה. כך נקבע ברע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני. יובהר כי לפי הפסיקה מדובר בחובה הדדית בין בני הזוג, כך שבנסיבות המתאימות ניתן להטיל אותה גם על האשה כלפי הידוע בציבור שלה.
מזונות ידועה בציבור מן העיזבון
בנוסף לזכותה של הידועה בציבור לקבל מזונות ידועה בציבור מבן זוגה לאחר פרידתם, קיימת לה זכות לקבל מזונות מעזבונו לאחר פטירתו, וזאת לאור סעיף 57(ג) לחוק הירושה קובע כי "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה."
כלומר, כדי לקבל מזונות מעיזבון של ידוע בציבור, יש לעמוד בתנאים המצטברים הבאים: קיום חיי משפחה, ניהול משק בית משותף, אף אחד מבני הזוג לא היה נשוי למישהו אחר במועד הפטירה של אחד מהם.
כדי לממש את הזכות לקבלת המזונות ידועה בציבור מהעיזבון, יש להגיש בקשה לבית המשפט לפני חלוקת העזבון, אם כי בית המשפט רשאי לקבל גם בקשה שהוגשה תוך 6 חודשים לאחר חלוקת העיזבון במידה שהתקיימו נסיבות שמצדיקות זאת. בית המשפט רשאי לפסוק את המזונות באופן רטרואקטיבי והחל ממות בן הזוג, ואף לפסוק מזונות זמניים. כך קובע סעיף 60 לחוק הירושה.
לפי סעיף 59 לחוק הירושה, לצורך קביעת הזכות לקבלת מזונות ומידתם, על בית המשפט להתחשב, בין השאר, גם בנתונים הבאים:
- שווי העזבון.
- במה שהצד הזכאי לקבל מזונות עשוי לקבל מהעזבון כיורש על פי דין או כזוכה לפי צוואה.
- ברמת החיים הן של המוריש והן של הזכאי לקבל מזונות ידועה בציבור כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי אשר חל בצרכיו של הזכאי עקב מותו של המוריש.
- ברכושו של הזכאי למזונות.
- בהכנסתו של הזכאי לקבלת מזונות מכל מקור, ובלבד שלגבי בן זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסותיו מעבודתו או ממשלח ידו אלא רק במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מותו של המוריש לפרנסתה של המשפחה או לפרנסת בן הזוג.
- במזונות שהזכאי יכול לקבל על-פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959;
- לגבי בן זוגו של המוריש. המגיע לו לפי עילה הנובעת מקשר האישות, כולל מה שהאשה מקבלת לפי כתובה.
