מהי צוואה

צוואה היא מסמך משפטי שבמסגרתו אדם יכול להסדיר את אופן חלוקת רכושו לאחר מותו. המסמך מאפשר לקבוע מי יהיו יורשיו וכיצד רכושו יחולק ביניהם.

כדי לתת לצוואה תוקף משפטי מחייב ולחלק את עיזבון המצווה לפי הוראותיה, יש להוציא צו קיום צוואה באמצעות רשם הירושה או בית דין רבני. לא ניתן לממשה ללא צו קיום צוואה. אין הגבלה על מספר הצוואות שניתן להכין. אולם ההיא שתקוים תהיה האחרונה התקפה. למעשה, הוראת צוואה ששוללת או שמגבילה את זכות המצווה לשנות אתותה או לבטל אותה, הינה הוראה בטלה (סעיף 27(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965).

עקרונית, אין חובה להוציא צוואה. הדבר נתון לבחירתו החופשית והמלאה של המצווה. יתרה מכך: התחייבות לערוך אותו, לשנותה או לבטלה, או שלא לעשות אחת מאלה, הינה התחייבות שאינה תופסת (סעיף 27(א) לחוק הירושה).

אם לא נערכה צוואה, יש להוציא צו ירושה לצורך חלוקת העזבון לפי כללי הירושה לפי הדין שמפורטים בחוק הירושה. כללים אלו קובעים שעיזבון המנוח יחולק בראש ובראשונה בין בן זוגו של המנוח וילדיו, ככל שישנם כאלו.

לפיכך, מומלץ לערוך צוואה במידה שמעוניינים לחלק את העיזבון שלא לפי כללי הירושה לפי הדין ו/או על מנת להבטיח שהעיזבון יחולק בין אנשים מסוימים. בכך לקנות שקט נפשי מסויים. מדובר, למשל, במקרים בהם מעוניינים להוריש את העיזבון למי שאינו קרוב משפחה בכלל. לגרוש או לידוע בציבור (וזאת על מנת לייתר את הצורך להכריע בעניין מעמדו כידוע בציבור), או כאשר מדובר במי שנשוי בנישואים שניים ללא ילדים. כאשר הוא מעוניין להוריש את עזבונו רק לילדיו מנישואיו הקודמים, וכיו"ב.

מהם סוגי הצוואות

חוק הירושה מאפשר לערוך ארבעה סוגים של צוואות. בכתב יד, בעדים, בפני רשות, ובעל פה. זאת כפי שיוסבר להלן.

• צוואה בכתב יד. לפי סעיף 19 לחוק הירושה, צוואה בכתב יד הינה זאת שנכתבה כולה בכתב ידו של המצווה. אחת שמציינת תאריך שכתוב בכתב ידו, וחתומה בכתב ידו. לפיכך, היא איננה יכולה להיות כזו שהודפסה, למשל.
• צוואה בפני עדים. לפי סעיף 20 לחוק הירושה, היא הינה זאת שנערכה בכתב (כתב יד או הדפסה). היא נושאת תאריך, ונחתמה על ידי המצווה בפני שני עדים לאחר שהוא הצהיר בפניהם שזו צוואתו. על העדים לאשר באותו מעמד בחתימתם על גבי הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם בפניהם, כאמור. עדים כשרים הינם עדים בוגרים שלא הוכרזו פסולי דין, לפי סעיף 24 לחוק. במידה שהיא נערכה ע"י עו"ד, מקובל ומומלץ שאותו עו"ד ישמש כאחד העדים, בנוסף לעד השני.
• צוואה בפני רשות. לפי סעיף 22 לחוק הירושה, צוואה בפני רשות הינה זאת שנאמרה בעל פה או הוגשה בכתב בפני שופט, או נוטריון, או רשם הירושה, או חבר בית דין דתי. במידה שהיא נאמרה על ידי המצווה בעל פה בפני אחד הגורמים הללו, על אותו גורם לרשום אותה בכתב ולהקריא אותה בפני המצווה. לאחר מכן לאשר בחתימתו על גביה שהיא הוקראה בפני המצווה והוא אישר שזו חתימתו.
• צוואה בעל פה. צוואה זו מכונה גם צוואת שכיב מרע. לפי סעיף 23 לחוק הירושה, היא הינה כזו שנערכה על ידי מי שעומד למות (שמכונה גם "שכיב מרע"). או מי שרואה את עצמו עומד מול המוות בנסיבות המצדיקות זאת. על המצווה לומר בעל פה את הוראות צוואתו לשני עדים שמבינים את שפת לשונו. ועליהם גם להיות עדים בוגרים שלא הוכרזו פסולי דין, לפי סעיף 24 לחוק. על העדים לרשום את דברי המצווה בזיכרון דברים, לחתום עליו, ולהפקיד אותו ברשם הירושה. הכל בהקדם האפשרי. עם זאת, אם המצווה נשאר בחיים לאחר עריכת צוואה זו, זה מביא לביטולה לאחר חודש.

 מי כשיר לצוות

סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה."

מסעיף זה נובע שכל אדם כשיר לערוכו. זאת בתנאי שהוא בגיר (כלומר, מעל גיל 18). כמו כן, בתנאי שלא הוכרז על ידי בית המשפט כפסול דין. כלומר, מי שאינו מסוגל לנהל את ענייניו בשל מחלה נפשית או ליקוי שכלי. מי שמסוגל להבין את המשמעות של עריכתו ותוצאותיה. זה להבדיל ממי שלמשל לא היה צלול בדעתו בעת עריכתה.

כללים אלו נועדו להבטיח שמי שערך את הצוואה, ערך אותה מתוך רצון חופשי ומלא. ערך אותו מתוך הבנה ומודעות מלאה למשמעות של עריכתה ולהשלכותיה.

 מי כשיר לרשת

לפי סעיף 3 לחוק הירושה, כל מי שהיה בחיים במות המוריש כשיר לרשת אותו. בנוסף, כל מי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש, דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש. זאת אם הוכח שהורתו הייתה אחרי כן. בעניין זכויות הירושה של ילד, אין זה משנה אם בשעת לידתו היו הוריו נשואים זה לזה או לאו.

לפי סעיף 4 לחוק הירושה, גם תאגיד יכול לרשת. זה אם במות המוריש הוא היה כשר לזכות בנכסים. לחילופין, אם הוא נעשה כשר לזכות בנכסים תוך שנה לאחר מתן צו קיום הצוואה. עם זאת, בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו בשנה נוספת.

לעומת זאת, סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי הגורמים הבאים פסולים לרשת את המוריש. מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו. מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש. או מי שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת. עם זאת, מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.