כאשר הורים לילדים משותפים נפרדים זה מזה, יש לקבוע, בין היתר, גם מי מהם יחזיק באופן זמני במשמורת על הילדים וידאג לצרכיהם השוטפים במהלך תקופת הליכי הגירושין שלהם וזאת עד שתיקבע משמורת הילדים הקבועה. בדומה למשמורת הילדים הקבועה, גם המשמורת הזמנית יכולה להיות מלאה או משותפת, גם היא יכולה להיקבע בהסכם או בהחלטה שיפוטית, וגם היא יכולה להשתנות במידה שהוכח שינוי נסיבות מהותי שמצדיק זאת, וזאת כפי שיוסבר להלן.
מהם הסוגים של המשמורת הזמנית
כאמור, המשמורת הזמנית יכולה להיות מלאה או משותפת.
משמעות המשמורת הזמנית המלאה הינה מתן משמורת יחידנית לאחד ההורים, באופן לפיו הילדים יגורו אצלו דרך קבע והוא יהיה האחראי העיקרי לגידולם ומילוי צרכיהם השוטפים, בעוד ההורה השני יקבל הסדרי שהות עמם, לפיהם הוא ייפגש עם הילדים בימים ושעות קבועים.
לעומת זאת, המשמורת הזמנית המשותפת הינה מתן המשמורת לשני ההורים יחדיו, באופן לפיו הילדים יגורו לסירוגין אצל שניהם, תוך חלוקת זמני שהות פחות או יותר דומה.
כיצד קובעים את המשמורת הזמנית
ניתן לקבוע את המשמורת הזמנית באמצעות הסכמה הדדית שתושג בין ההורים במסגרת הסכם שייערך ביניהם, או, בהעדר הסכמה כזו, באמצעות החלטה שיפוטית שתינתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
כמו בכל סוגיה שקשורה לגירושין, עדיף כמובן שגם משמורת הילדים תיקבע בהסכמה בין ההורים, תוך התחשבות מירבית בטובת הילדים, וזאת במקום שהיא תהפוך לעוד מחלוקת וסכסוך מתמשך בין ההורים ולקרב כואב על חשבונם של הילדים.
אולם, במצב שבו נבצר מההורים להגיע להסכמה בעניין זה, יש להגיש בקשה לקביעת משמורת זמנית בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, רצוי בד בבד עם הגשת התביעה למשמורת ילדים קבועה בפניהם. ההחלטה שתינתן בעניין זה תקבע מי מההורים יחזיק במשמורת זמנית על הילדים ומה יהיה היקף הסדרי השהייה עד למתן פסק הדין בתביעה למשמורת הקבועה.
כמו בכל עניין שנוגע לילדים, גם ההחלטה בעניין תינתן בהתאם לעקרון טובת הילד. לשם כך על בית המשפט להחליט מי מבין ההורים מתאים יותר לגדל את הילדים בביתו, לדאוג לכל צרכיו, ולספק לו מסגרת בטוחה ויציבה ולו למשך התקופה הזמנית שעד למתן ההחלטה בעניין המשמורת הקבועה. לגבי ילדים בני גיל 6, תחול חזקת הגיל הרך שקובעת שילדים אלו יהיו אצל אמם, למעט במקרים שבהם טובת הילד מצדיקה החלטה אחרת. מדובר, למשל, במקרים שבהם נבצר מהאם לטפל כיאות בילדים, לרבות עקב בעיה נפשית/פיזית, או כאשר בית המשפט מחליט שעדיף לילדים שהם יהיו במשמורת זמנית משותפת של שני ההורים, וזאת כדי לשמר את הקשר הרצוף שלהם עם אביהם.
לשם קבלת החלטתו, על בית המשפט לשמוע את טענות הצדדים. במידת הצורך, באפשרותו להזמין קבלת תסקיר סעד שייערך על ידי עובדת סוציאלית שמוסמכת לכך. העובדת הסוציאלית תיפגש עם ההורים, ותסכם את ממצאיה בתסקיר שכולל בדרך כלל את נסיבות חיי הנישואים, הסיבות למשבר הזוגי בין ההורים, מצב הילדים, וכן המלצה לקביעת סוג המשמורת ושינוי משמורת ילדים קיימת. בית המשפט לרוב נוהג לקבל את המלצת תסקיר הסעד, אולם אין מדובר בהמלצה שמחייבת אותו. במידה שבית המשפט עדיין מתקשה להחליט בעניין קביעת המשמורת, הוא יכול להפנות את הצדדים גם לבדיקת מסוגלות הורית או קבלת חוות דעת של פסיכולוג.
תוקף ההחלטה בעניין המשמורת
תוקף ההחלטה בעניין הינו עד לקביעת המשמורת הקבועה על הילדים.
חשוב גם להבין שההחלטה בעניין המשמורת הזמנית איננה מחייבת בהכרח לגבי תוכן ההחלטה בעניין המשמורת הקבועה, כך שבהחלט יכול להיות שהן תהיינה שונות זו מזו. לדוגמא, ייתכן שההחלטה בעניין תקבע שהאם תקבל משמורת מלאה על הילדים, ואילו ההחלטה בעניין המשמורת הקבועה תקבע ששני ההורים יקבלו משמורת משותפת עליהם.
בנוסף, ניתן לשנות את החלטת המשמורת הזמנית עוד לפני שניתנה ההחלטה לגבי המשמורת הקבועה, וזאת במידה שהוכח שחל שינוי נסיבות מהותי שמשפיע לרעה על הילדים. מדובר, למשל, במקרה שבו הוכח שההורה המשמורן הזמני אינו מטפל כנדרש בילדים ומזניח אותם, או שהוא מתעלל בהם באופן פיזי/נפשי, או שהוא מסית אותם כנגד ההורה השני או אינו מאפשר לו להיפגש עם הילדים במסגרת הסדרי השהות הזמניים שנקבעו לו, וכיו"ב. במקרים בהם קיימת אי הבנה רצינית בין בני הזוג בעניין משמורת ילדים כדאי להיעזר בשירותי עורך דין גירושין מומחה בעניין דיני משפחה.
