הם הכירו לפני 13 שנה, הוא גבר מצליח ואיש עסקים בן 27. היא בחורה בת 20 ממוצא רוסי, יפיפייה. הם נפגשו בבר השכונתי האהוב עליהם. הוא התהפנט ממנה ולא יכל להוריד ממנה את העיניים.
כעבור מספר חודשים, הם נשבעו אמונים זה לזו ונישאו, נראה היה כי שום דבר לא יפריד ביניהם.
מהר מאד היא מצאה את עצמה עסוקה בגידול שני זאטוטים שנולדו רק בהפרש של שנה זה מזה. היא הרעיפה עליהם חום ואהבה, היתה קשובה להם וראתה את ההתפתחות שלהם כמה צעדים קדימה. היא תמיד היתה שם בשבילם.
את עצמה היא שמה בצד, לא התפתחה מקצועית ולא אישית, ולא ידעה דבר על ההתנהלות הכלכלית שלהם.
כל השנים הוא עבד מבוקר ועד ליל, סיפק למשפחתו רמת חיים טובה. הוא סמך עליה שתהיה אמא טובה ותדאג למטלות הבית, והיא סמכה עליו.
המשבר התחיל לפני שנתיים, היא התחילה להרגיש שהיא כבר לא מעניינת אותו ושהיא כבר לא אותה בחורה צעירה ויפה.
היו לילות שהוא נשאר לישון בסלון. היא חשבה שזה רק זמני ויחלוף, ושזה רק תקופה קשה ויתגברו עליה.
אך זה הפך לשגרה… הם יותר ויותר שקעו כל אחד בעולמו.
כבר לא מצאו נושא שיחה משותף חוץ מאשר לדבר על רשימת קניות וקביעת תור למרפאה.
היא התחילה להרגיש שכבר עבר זמנה, שהיא כבר לא נשית ולא מושכת, וכבר לא צעירה בכלל…
לפני מספר חודשים היא התחילה לחשוד שמשהו לא כשורה. היא ראתה אותו עם הברק בעיניים שהכירה אז כשהכירו, אבל היא לא הרשתה לעצמה ללכת רחוק במחשבותיה…
ערב אחד, הוא נרדם בשעת לילה מוקדמת על הספה בסלון, והיא לתומה לקחה את הפלאפון שלו לידיה. ומתוך סקרנות רגעית, היא שוטטה בהתכתבויות בוואצאפ.
מבלי לחשוב יותר מדי היא נכנסה להתכתבות שלו איציק, חשבה שזה בטח חבר חדש, זה הרי לא שם שהיא הכירה. היא נכנסה להודעות ולרגע התבלבלה. הספיקה להחליף צבעים, להחוויר, להסמיך וחוזר חלילה…
הוא כתב לו "אני אוהב אותך" "ואיציק כתב לו:" הסקס איתך היה הכי טוב שהיה לי".
נשמטה לה הלסת..
זה הגבר שאני מכירה? מתי הוא שינה את העדפותיו המיניות?
באחת היא הרגישה שכל עולמה קרס, העולם שהיא טעתה לחשוב שהיא מכירה.
היא מסתכלת על הגבר שהיא אהבה, ישן עמוק על הספה.
חושבת על הילדים שלה שהם כל עולמה ומרגישה הכי עמוק שיש שזהו, זה נגמר…
אך, היא כל כך התרגלה לחיים לצידו, לביטחון הכלכלי שהוא נתן לה.
היא התחילה לרעוד בכל גופה, חושבת שאולי כדאי לה למחוק מהזיכרון את ההודעות הללו והתמונות שראתה כשהמשיכה לדפדף, ופשוט להמשיך לחיות יחד כשני זרים.
העיקר שהיא תהיה רגועה שהוא ישלם את כל החשבונות, ואת תשלום המשכנתא, ושהיא תוכל לערוך קניות שבועיות בסופר ולקנות לילדים בגדים.
אחרת איך תעשה את זה לבד?! היא הרי לא יודעת מה זה לצאת לעבוד, היא פשוט תסלח וזהו, תשאיר את הכל מאחור.
בצעדים כבדים היא פסעה לעבר חדרה, רק רצתה לישון ולשכוח מהכל, מחיים שלמים שמתמוטטים לה מול העיניים.
היא לקחה כדור שינה, כי אחרת לא היתה לה דרך להתמודד עם המחשבות שלא נתנו לה מנוח.
הבוקר הגיע ואיתו ההחלטה שהיא סולחת, שוכחת, לא נותנת למאורעות אתמול להשפיע עליה.
כך עברו להם שלושה ימים, לא נותנת לעצמה לחשוב ולהרגיש דבר, רק להיות עסוקה בלטפל ולדאוג לילדים ולמטלות הבית.
ורק בלילה כשכל העולם נדם, המחשבות נתנו להם דרור ולא הירפו ממנה, בתוך תוכה היא ידעה שלסלוח היא לא תצליח באמת. ואולי מגיע לה עוד לחיות ולא לנבול.
היא מצאה את הכוחות והגיעה למשרדי, היא ידעה שהיא זקוקה לעזרה להתמודד עם הכל. המחשבה שהכי הטרידה אותה היא – איך היא תצליח להסתדר כלכלית, בלי מקצוע, בלי לדעת לנהל חשבון בנק, בלי כרטיס אשראי?
כמעט ובגלל אותה מחשבה, היא נשארה שם בחושך..
אבל אור קטן שהפציע לה מתוך נשמתה קרא לה לצמוח, לגדול ולא להיכנע…
בתהליך ארוך ובתביעות ממושכות נלחמנו בשבילה שתוכל להתחיל את החיים עם ביטחון מינימלי לו היא היתה זקוקה,
לאט לאט היא הצליחה לחזק את העוצמות שלה ולהחזיר לעצמה את התחושה שהיא יכולה לבנות מערכות יחסיים. שהיא כן רלוונטית וכל החיים לפניה, ושכל היופי והנשיות שלה עדיין שם, הם תמיד היו שם.
זה הוא שכבר לא ראה אותה , זה כי הוא היה כבר במקום אחר.
