חלוקת רכוש בין בני זוג

אחד החששות המרכזיים המלווים בני זוג העומדים בפני גירושין הוא חלוקת הרכוש. לרוב, הליך זה יביא לירידה ברמת החיים של כל אחד מן הצדדים. יש קושי במעבר מתא כלכלי משפחתי אחד לשני תאים נפרדים אשר צריכים לעמוד על רגליהם העצמאיות. כיצד מתבצעת חלוקת רכוש בין בני זוג? באופן שווה או על פי הסכם ממון, בהסכמה או במסגרת תביעה.

חלוקה שווה של הנכסים

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע הסדר הנקרא איזון משאבים. על פיו, רכושם המשותף של הצדדים יחולק ביניהם בעת גירושין באופן שווה. ההגדרה של רכוש משותף כוללת כל נכס אשר נקנה או נצבר לאורך תקופת הנישואין. כלומר, ישנה החרגה של רכוש אישי. כזה שנקנה לפני שבני הזוג נישאו או שניתן במתנה או בירושה במהלך החיים המשותפים. אל חלוקת רכוש בין בני זוג נכנסים כל סוגי הנכסים, החל מחשבונות הבנק, המכוניות ודירת המגורים וכלה במטלטלין שבבית, בזכויות הסוציאליות של בני הזוג, בקופת הגמל, זכויות הפנסיה ועוד. לכאורה נדמה כי חלוקה שווה של הנכסים היא הדרך הפשוטה ביותר לבצע הפרדת רכוש. אולם הלכה למעשה, נוצרים לעיתים קרובות חילוקי דעות בין הצדדים באשר להערכות שווי. וכן לשאלה האם נכס מסוים הוא משותף או אישי. אחת הדרכים המרכזיות למנוע סכסוך כלכלי בין בני הזוג בעניין זה היא באמצעות עריכת הסכם ממון. לפני או אחרי הנישואין.

הפרדת נכסים על פי הסכם ממון

איזון משאבים, קרי חלוקה שווה של הנכסים, הוא למעשה ברירת המחדל של חלוקת רכוש בין בני זוג. פירוש הדבר הוא כי באפשרותם להתנות על הסדר זה על ידי בחירה אישית. בחירה כיצד יתחלק ביניהם הרכוש בעת פרידה. זו תעוגן בהסכם ממון. בהסכם ייקבע אלו נכסים ייחשבו לרכוש משותף וכיצד יתחלקו בין הצדדים ואלו לרכוש אישי. כאשר סוגיית הרכוש מוסדרת מראש, בעת שהקשר הזוגי בפריחתו, מקיימים הצדדים משא ומתן הוגן על התנאים והם מלאי נכונות לבוא זה לקראת זו. אז, אם אכן יגיע היום בו בני הזוג ייפרדו, יפעלו הם על פי הוראות ההסכם. הסיכוי למחלוקת בשלב זה קטן. לעומת זאת, כאשר נושא חלוקת הנכסים לא הוסדר מבעוד מועד ועליהם לדון בו בעיצומו של משבר שהובילם להחלטה להתגרש. מובן מאליו כי יתעוררו חילוקי דעות בין הצדדים.

הסכמה או תביעה

כל ענייני הגירושין וביניהם חלוקת רכוש בין בני זוג, יוסדרו בין הצדדים בהסכם חלוקת רכוש או במסגרת תביעה. ככל שניתן להגיע לעמק השווה, הרי שזוהי הדרך הטובה ביותר. ראשית משום שבני הזוג יחסכו מעצמם את הצורך בהתדיינויות משפטיות ארוכות, הכרוכות בלא מעט עלויות. שנית, משום שדרך של הסכמה מותירה את הבחירה בידי בני הזוג ומעניקה להם וודאות מלאה. דבר שאינו קיים כאשר מותירים את ההכרעה בידו של בית משפט. שלישית, הליך הגירושין אינו חוויה קלה והסדרת הסוגיות השונות באופן מוסכם תקל את הפרידה. הן על בני הזוג והן על ילדיהם.

אמנם גיבוש הסכמות בענייני הגירושין בכלל ובענייני ממון ורכוש בפרט, אינה תמיד משימה קלה. אך היא בהחלט אפשרית. בני הזוג יכולים להסתייע בעורך דין מגשר המומחה בדיני גירושין אשר יוכל לפשר ביניהם ולגבש מתווה של הסכמות אשר יתאים לשני הצדדים. אם מאמצי המשא ומתן לא צלחו ובני הזוג אינם תמימי דעים, לא יהיה מנוס מהגשת תביעת חלוקת רכוש בין בני זוג אל בית המשפט לענייני משפחה או אל בית הדין הרבני.